'סבתא דוהרת' מתחילה לכתוב בבלוג בגיל 70!

השנה מלאו לי 70, וכדי לחגוג את זה, החלטתי לכתוב בלוג על טיולים עם דלקת מפרקים שגרונית שאובחנה בשנת 2000, למרות שבמבט לאחור כנראה הייתה לי אותה הרבה יותר זמן. (בקרו באתר gallopinggrandma.com)

כל מפרק הרגיש נורא, כאבים והידבקויות, ונכנסתי לשלב שבו משכנעים את עצמכם שזה הכל פסיכוסומטי, ואפילו רופא המשפחה שלי נראה די מאוכזב כשהאבחנה שלו של גאוט התבררה כשלילית! אני - מי שותה רק כוס יין בשבוע עם גאוט? רופא המשפחה לא נרתע, לקח עוד זרוע מלאה של דם ובדק אותי להכל. זה הוביל לאבחון מיידי של דלקת מפרקים שגרונית - הייתי כל כך משוחרר, שצחקתי בקול רם! עכשיו סוף סוף, היה לי משהו מוצק להשיג, לחפש בגוגל, להצטרף ל-NRAS וכו' וכו'. החיוך שלי קצת נחלש כשגיליתי שזה חשוך מרפא, אבל יש הרבה תרופות חדשות כדי לשמור על זה תחת שליטה. למי שיודע, אני נוטלת Humira (נוגד TNF) וגם מתוטרקסט. 

שלב ראשון היה לפנות לראומטולוג, והראשון שלי היה חמוד אבל היה מבוגר מדי. הוא פרש לגמלאות אחרי שטיפל בי במשך כ-8 שנים, ואז באה רשימה עגומה של ניתוחים פחות טובים. בסופו של דבר, אחרי מספר ניתוחים, כמו ירך חדשה, הוצאת כיס המרה, שהתבררו כלא נחוצים! הם ביצעו ניתוח כיס המרה ולא שמו לב שיש לי דלקת מפרקים שגרונית - למרות שאני תמיד נותנת לכל רופא שאני רואה דף נייר גדול עם דלקת מפרקים שגרונית כתובה עליו באותיות גדולות! למרות שהיו לי כמה אבנים קטנות בכיס המרה, מה שגרם לי לחלות היה משהו שנקרא קוסטוכונדריטיס שיכול להשפיע על אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית, אז הייתי צריכה לחזור לבית החולים לעוד שבוע ולקבל עיסוי פעמיים ביום על ידי פיזיותרפיסטית ממש חמודה!! 

לאחר מכן, קיבלתי קרם מרופאת עור פרטית אחרת לטיפול בסרטן העור שלי, קרם שגרם לכל הפנים שלי להתנפח, וכשקראתי את הספרות הנלווית, נאמר שם בבירור 'אין לתת לחולי דלקת מפרקים שגרונית'. וכן, גם היא קיבלה את המכתב שבו נאמר שיש לי דלקת מפרקים שגרונית! מאיפה הגיע סרטן העור, אני שומעת אתכם שואלים - ובכן, לא מדלקת מפרקים שגרונית, אני יכולה להבטיח לכם. כל אחד בגילי יודע שקרמי הגנה מפני השמש לא הומצאו כשהיינו ילדים. מרחו אותך בכוס שמן זית טובה ונשלחת לשחק (ולבשל) תחת השמש!! 

אחר כך הגיע ניתוח החלפת ברך - לעולם אל תלכו לכאן אם אתם לא ממש חייבים! את שלי ביצע רופא שמעולם לא ביצע אחד קודם (לא גיליתי את זה עד אחר כך) וכעבור יותר משנתיים כואבות גיליתי שהוא הותקן בצורה עקומה. הכאב היה נורא, ואם לא רופא המשפחה המצוין שלי ובעלי, אני באמת חושבת שהייתי מתה באותו רגע. ואיך גיליתי שהוא עקום? בהתחלה, כף רגלי השמאלית נשברה ואחריה הימנית! לאחר שדיברנו על זה עם בעלי, אחרי 18 חודשים עם כף רגל שמאל שבורה, החלטנו ללכת לרופא הרגליים המוביל באירלנד, ובמקביל להחליף את הראומטולוג שלי לרופא המוביל באירלנד, ששניהם היו בדבלין. איזו החלטה טובה זו הייתה! מכיוון שכף רגלי הייתה שבורה כל כך הרבה זמן, היה צריך להתקין בה לוחות טיטניום והוא אמר לי שגם הימנית על סף שבירה! אז בסופו של דבר הגעתי הביתה אחרי הניתוח הראשון עם שתי רגליים בנעלי הליכה כדי לשמור על עמידה ישרה ככל האפשר. כל כך שמחתי שלא שברה לי את רגל שמאל, עד שמיד מעדתי על כפות הרגליים שלי עם מגפיים ושברתי את שורש כף היד השמאלית ואת כתף ימין. היה קשה שלא להיות מדוכא מאוד!  

כף רגל ימין נשברה ביום השני של טיול ליוון לחגיגת יום נישואינו ה-40! המנתח שלי הזהיר אותי שזה יהיה גרוע יותר מהשמאלית, והוא לא התבדח. לא מנקודת מבט של כאב, אבל כף הרגל הזו הייתה מחוברת בחוטים, וזה אומר שלא יכולתי להניח אותה על הקרקע במשך 3 חודשים. החוויה הממושכת הראשונה שלי בכיסא גלגלים באה, כמובן, בעקבות קריש דם ברגל! אבל למעשה, הייתי בת מזל. הבן הבכור שלי הוא נגר, אז הוא התקין רמפות בכל הבית, וכשתעשיית הנפט שבה עבד בעלי הגיעה פתאום לשפל, הוא היה בבית לטפל בי והפך לטבח/עוזרת הבית שלי!  

עברתי את הניתוח בכף רגל ימין במרץ 2015, ומצבי כמעט השתפר, עם רגליים נפוחות רק בערבים עכשיו, אבל אני מסוגל ללכת קצת יותר בכל יום. אני יודע שכנראה אצטרך עוד כמה ניתוחים, אבל אני מסרב לוותר ומנסה לטייל עם הכלבים כל יום - חוץ מאשר כשיורד יותר מדי גשם - הרי זו דרום-מערב אירלנד היפה! אתם בטח תוהים איך לעזאזל, אם קראתם את הבלוג שלי, הצלחתי לטייל כל כך הרבה, אבל תצטרכו פשוט להמשיך לקרוא את הבלוג שלי, www.thegallopinggrandma.com כדי לגלות, כי ההרפתקאות שלי בהחלט לא נפסקו עדיין!