המנכ"ל בעל כורחו

בלוג מאת קלייר ג'קלין

כאשר ביוני 2019 נכנסתי לתפקיד מנכ"ל NRAS מהמייסדת Ailsa Bosworth, מעט ידעתי מה צפוי לי. 

התנגדתי, במשך די הרבה זמן, אפילו לשקול לקחת על עצמי את תפקיד המנכ"ל. באמת לא הרגשתי מוסמך או בעל ידע מספיק או מצויד במיומנויות הנדרשות כדי לקחת על עצמי את התפקיד של הובלת ארגון לאומי. כלומר באמת, מי הייתי שהעזתי לחשוב שאוכל ללכת בדרכה של איילסה ולהשיג אפילו שבריר ממה שהיא השיגה ב-19 שנים? אני מתכוון באמת קלייר?... התחנכה בעיירה ברחוב אחד במערב אירלנד, עובדת מאז שהייתי בן 17, ללא תואר באוניברסיטה או מכללה... איך אני מעז לחשוב שאני יכול להיות כל כך נועז להניח שאוכל להיות מנכ"ל!

אז מה שינה את דעתי? זה היה האמון והאמונה של אחרים בי שאני יכול לעשות את העבודה, פשוט הייתי צריך לסמוך על כושר השיפוט שלהם ולהקשיב לאינסטינקטים שלי. אחרי הכל, באמת האמנתי במה ש-NRAS עושה והתלהבתי לעשות שינוי.  

ספקות עצמיים אינם דבר חדש בקרב בעלי תפקידי מנהיגות, תסמונת המתחזה* קיימת בשפע במגזר השלישי, וכנראה בכל הענפים. ההתגלות עבורי הייתה בישיבת הנהגת צדקה בהנחיית קרן המלך. הייתי בחדר עם מנהיגים אחרים של ארגוני צדקה, וכולנו שיתפנו כיצד דאגנו שאנחנו לא האדם המתאים לעשות את העבודה שמילאנו. דיברנו הרבה באותו יום על תסמונת המתחזה ורגע הנורה שלי היה כשקיבלתי ש'כולם' הם בני אדם. דיברנו על איך אולי בגלל שבמגזר השלישי הדחף הוא לא להרוויח רווחים או למכור יותר מוצרים או לעצב את ה-Gizmo הבא... מדובר באנשים ובסיבות.  

לשרת ולעזור לאנשים זו המטרה של רוב ארגוני הצדקה. החשש הזה שאם אנחנו כמנהיגי צדקה לא נעשה את העבודה שלנו בצורה יעילה, אנשים יחסרו או גרוע מכך יסבלו. תחושת האחריות הזו היא עצומה. עם זאת, מה שהבנתי באותו יום הוא לנסות לקבל שגם אנחנו אנשים שעושים כמיטב יכולתנו למען שיפור המטרות שלנו ואסור לנו להעמיס על עצמנו במחשבה שעלינו לקבל את כל התשובות והפתרונות לכל בעיה שמתעוררת.  

מכאן ואילך, ניגשתי לתפקיד החדש שלי בצורה מעט שונה. קיבלתי את היכולות שלי וזיהיתי שהדרך להצלחה היא להקיף את עצמי באחרים שחולקים את אותה תשוקה למען המטרה ובעלי הכישורים שאולי אין לי. קבלת המגבלות שלי ואמון במי שנתנו בי את אמונם זה היה המפתח. אני באמת מבורך שחבר הנאמנים של NRAS, היועצים המקצועיים של NRAS, הקולגות שלי וכמובן קודמי, איילה. כולם ראו בי משהו שלא יכולתי לראות את עצמי. מאז שהגעתי לרמת הקבלה הזו התחלתי באמת ליהנות מתפקיד המנכ"ל. אני מרגיש כל כך כבוד וזכות להיות האפוטרופוס של התואר הזה במשך כהונתי.  

במהלך החודשים הארוכים והמלחיצים האחרונים של המגיפה, התמיכה הזו מאחרים והיכולת לסמוך על עמיתיי וחברי הם שעשו כל כך הבדל בהתמודדות עם הלחצים של להבטיח ש-NRAS לא רק ישרוד אלא ישגשג בפנים של מצוקה.

אני מאוד ילדה מהסוג של חצי כוס מלאה, אולי זה השנים הרבות שלי בהדרכתי על הקרשים בדרמטיות חובבים שנתנה לי את היכולת לצייר על חיוך ולעודד אחרים לקבל את הגישה הזו של 'ההצגה חייבת להימשך'. בהחלט קראתי לסט המיומנויות 'am-dram' שלי לאירוח ההפעלות בשידור חי בפייסבוק במהלך השנה האחרונה בערך. מי ידע שהתחביב שלי יתגלה כל כך שימושי בחיי המקצועיים? או שאולי זו רק המורשת האירית שלי, שיש לי 'מתנת הפה' שעושה את השידור הציבורי, ובתקווה להציע קצת ביטחון לאנשים עם כל כך הרבה שאלות על COVID, RA וחיסונים, באים לי באופן טבעי. במילותיו של הפייטן עצמו...

כל העולם הוא במה , וכל הגברים והנשים רק שחקנים: יש להם יציאות וכניסות; ואדם אחד בזמנו ממלא תפקידים רבים...

וכמו שחקנים כולנו תלויים בשחקנים האחרים כדי שימלאו את תפקידם. במהלך משבר הקורונה היה לי כל כך מזל "לחלוק את הבמה" של הטרגדיה המודרנית הזו עם כל כך הרבה שחקנים מדהימים אחרים. שיתוף פעולה עם סו בראון, ארמא; דייל ווב, NASS; שנטל ארווין, פעולת דלקת פרקים; שרה סליט, Crohn's & Colitis UK; Helen McAteer, איגוד הפסוריאזיס ומנהיגים רבים אחרים של ארגוני חולים, אשר כולם התאגדו כדי לא רק לתמוך במוטבים שלנו, אלא גם זה בזה. לכל ענן יש מעטפת כסף, והאחווה והמטרה המשולבת הזו יצרה, לדעתי, קשרים ארוכי טווח בין הארגונים.

המגיפה הזו באמת בחנה כל אחד ואחד מאיתנו עד הקצה. עד כמה שזה יישמע מוזר, במבט לאחור על 15 החודשים האחרונים בערך, אני ממש שמח שהיה לי את האתגר להוביל את NRAS. בלי העבודה שלי אני לא בטוח שהייתי עובר את הבעיות האישיות שגם אני עסקתי בהן. התזמון שלי היה, אני מרגיש, די לא מעורער עם לעבור גירושים באמצע משבר לאומי, אבל שוב בתמיכת הקולגות, המשפחה והחברים שלי, אני שמח לומר שלא איבדתי לגמרי את העלילה . זה באמת מדאיג אותי מאלפי האנשים שלא זכו ל'ברכת' שהם יכולים לעבוד במהלך המגיפה. לעתים קרובות אנו גונחים על עבודה, אבל זה יכול להיות כל כך מזעזעת כשעוסקים בבעיות חיים אישיות ואני באמת סופר את הברכות שלי בכל יום, שאני עובד עבור ארגון כל כך גדול ובמגזר כל כך תומך.  

לסיום, למרות שהשיער שלי האפיר הרבה יותר בשנה החולפת ואחרי שצברתי את הקילוגרמים העודפים בגלל העבודה קרוב מדי למקרר הביתי שלי, אני כל כך אסיר תודה ורואה את עצמי בר מזל שאני משחק את התפקיד שאני.

הודעת קח הביתה לכולכם שאולי, כמוני, לפעמים מפקפקים ביכולות שלכם או מפחדים 'להחמיץ את הרמז' במשחק המתמשך של החיים, אני אומר 'סמוך על עצמך וסמוך על אחרים שיתמכו בך'. בקש עזרה כשאתה מרגיש מחוץ לעומק שלך והיה מוכן 'לדרבן' אחרים שאולי מתבלבלים בתפקידם. ביחד כולנו יכולים להופיע כמיטב יכולתנו גם כשאנחנו נשארים לבד על הבמה לזמן מה... אתה רק צריך לחכות שהשחקן הבא יכנס וההצגה תימשך!

#NotBackToNormalForwardToBetter.

למידע נוסף על האופן שבו NRAS יכול לעזור לך ו/או למטופלים שלך ליצור קשר עם enquiries@nras.org.uk