'ארתור' - שיר מאת אליסון יוז

האיש המסוקס הזה לפניי שכפוף בכדור,
היה פעם אדם שעמד כל כך גאה וכל כך גבוה.

הוא מסתיר את כאבו בהעווה ובחיוך,
אף אחד לא יודע את גובה השלד שלו בפנים.
 
מסגרתו המעוותת מתעוותת ממחלות,
היא משתוללת ללא נימוסים, ללא תודה ולא בבקשה.
 
כל איבר ומפרק מרגישים שבורים לשניים,
כל כך נפוחים ונוקשים עם גוון צבעוני.
 
הוא צריך עזרה לעשות את הדברים הפשוטים ביותר,
מאכילה והלבשה וקשירת חוטי נעליים.
 
כאבי פרקים אוחזים בו יום אחרי יום,
אבל זו לא תמיד הייתה הדרך.
 
בתור בחור הוא היה מטפס על עצים ונהנה מאוד,
ומשתטה בשמש הצהריים.
 
הוא עשה מה שהוא יכול למען ילדיו ואשתו,
סיפק להם עתיד לחיים נפלאים.
 
אבל האיש ההוא שעמד כה מלכותי עם עלות השחר,
קמל ודהה וכמעט נעלם.
 
הלב שלו פועם לאט יותר, הכליות שלו התכווצו,
כל זה מהזבל השגרוני והרפואי.
 
אבל למרות כל הייסורים שלו הוא לא מיילל,
וכשנשאל הוא יענה בעווית פנים...'אני בסדר!'

אליסון יוז