רכיבה על אופניים כמעט הרגה אותי, אבל זה עדיין חלק חשוב מחיי

ג'וליאן אובחן כסובל מ-RA בשנת 2009. בשנת 2012 הוא סבל מפגיעת ראש כתוצאה מתאונת אופניים, שלאשתו נאמר כי כנראה לא ישרוד. זה לא הרחיק אותו מהספורט, וכעת הוא מתחרה כרוכב פארה וממליץ לרכוב על אופניים לאחרים עם RA

לשם הקדמה, אני ג'וליאן ארל, ואובחנתי עם דלקת מפרקים שגרונית באביב 2009. בשנת 2008 חשבו שמדובר בדלקת מפרקים תגובתית פוסט-ויראלית, אך היא לא השתפרה כמצופה, ולכן האבחנה תוקנה להיות RA סרוננגטיבי. 

הוסמכתי כמנתח וטרינר בשנת 1981 ועבדתי בלנקשייר במשך שמונה שנים לפני שעברתי ללינקולנשייר בשנת 1989. התפתחות הידיים והפרקי כף היד הנפוחות בשנת 2008, הפכה את עבודתי לקשה למדי אך לא בלתי אפשרית, אם כי שליטה עדינה באצבעותיי הוכיחה את עצמה כמגושמת. כמעט הסתדרתי עם העבודה, אבל תיארתי את זה כמו עבודה עם שני פרקי ידיים נקעים!  

מחוץ לעבודה, ובסופו של דבר הסיבה שאני כותב את המאמר הזה, הייתי רוכב אופניים נלהב, היו מאז ימי הסטודנט שלי. התחלתי להתחרות בשנה אחרי שעזבתי את האוניברסיטה. זה הוגן לומר ושזו הייתה אובססיה.  

בתחילה, RA שלי הפך את הרכיבה לקשה למדי מכיוון שהייתי אנמיה חמורה, ואפילו 500 מטר היו אתגר גדול. עם זאת, תוך שבועיים-שלושה מהתחלת אנטי-TNF בשילוב עם מתוטרקסט, האנמיה השתפרה, ויכולתי לרכוב שוב. למעשה, השתפרתי כל כך מהר עד שתיארתי את אדלימומאב כ"כדור הכסף" שלי! מהר מאוד התחלתי להתכונן למירוץ שוב והתקדמתי יפה. למרות אי נוחות מתמשכת בידיים ובפרקי הידיים, עד אביב 2012, הצלחתי להשלים עשרה אירועי רכיבה על אופניים, מה שנקרא "ספורטיביים" של מאה מייל או יותר, ברחבי הארץ.  

שבועיים לאחר מכן במירוץ, ליד אלפורד בלינקולנשייר, הכל נעצר בפתאומיות! התנגשתי בחבורה גדולה של שמונים רוכבים, וראשי פגע באבן שפה מחוץ לכניסה לחווה. רק עוד כמה מטרים והייתי נוחת על דשא ובוץ! נשלחתי תחת אור כחול מהבהב ליחידה הנוירולוגית המומחית במרפאת האל רויאל. שם, הודיעו לאשתי, אניקה, שנקראה הרחק מהעזיבה שלה כאחות מחוזית, שכנראה לא אשרוד!  

היועץ הנפלא שלי הנוירוכירורג, גרי אוריילי, ישב ליד המיטה ואחרי ששאלתי איך אני מרגיש וכו'? לאחר מכן הוא שאל אותי, "איך אני כאדם? מה אני רוצה לעשות בעתיד?" כל מה שיכולתי לומר היה התשובה הכנה שלי, "אני לא מוותר בקלות!" "כל מה שאני רוצה לעשות זה לחזור על האופניים שלי!" לזכותו הגדול ייאמר, גרי השיב: "זה שימושי אם המטופלים שלי עקשנים. אם אתה רוצה לחזור על האופניים שלך, אז אני אביא אותך לשם!" הוא לא אמר: "אל תתבאס; אתה אפילו לא יכול לעמוד לבד עכשיו!"  

השתחררתי בתחילת 2013, ומכיוון שחוש שיווי המשקל שלי נפגע מאוד, לא יכולתי לעמוד ללא עזרה, והפיזיותרפיסטים יצאו לפעולה. התבדחתי שהם היו מדריכי הריקוד שלי! "עמוד על רגל ימין למשך שלושים שניות; עכשיו רגל שמאל. צעד ימינה, עכשיו שמאלה, עכשיו שני צעדים אחורה, עכשיו קדימה, וכן הלאה... אני בטוח שהבנת את התמונה? למרות זאת, התעקשתי, וכמה חברים מהמועדון שלי לקחו אותי לרכיבה. ב-8 בספטמבר 2013 השלמתי מסלול ספורט של 55 מייל סביב לינקולן ושלושה שבועות לאחר מכן סיימתי עוד אחד של 100 מייל. RA שלי שוב היה תחת שליטה, תודה לאל הודות לאדלימומאב. קיבלתי גביע מועדון על ההופעה המדהימה ביותר של חבר במועדון בשנת 2013! הנוירוכירורג היועץ שלי, גרי, היה מרוצה כמוני מהגביע שלי! אף גביע אחר לעולם לא יהיה חשוב לי כמו הגביע ההוא, ומראה מה חבריי למועדון חשבו על ההחלמה שלי והסירוב שלי לוותר או לוותר.  

במהלך ההבראה שלי, לאניקה היה רעיון מעורר השראה. בתור וטרינר, נשאתי הרצאה סביב לינקולנשייר ארבעים או חמישים פעם בשנות ה-90, אז אניקה הציעה לכתוב את זה כדי לנסות ולפרסם את זה. בקיצור, עשיתי את זה, והוא יצא לאור בהוצאת קווילר ביולי 2016. הספר נקרא "Cows In Trees" והוא מה שנקרא כי אכן נקראתי פעם לפרה שתקועת במעלה עץ. אנשים שואלים לעתים קרובות איך זה הגיע לשם? התשובה הסטנדרטית שלי היא שבלנקשייר איפה שזה קרה, יש גזע מיוחד, שבונה קנים בעצים. או שהוא צנח ונתקע בעץ בדרך למטה. לא בטוח למה אף אחד לא מאמין לי.  

בינתיים, עקב פציעת הראש שלי, אני מתחרה כעת כרוכב פארא-אופניים, וזו תחרות מאתגרת בדיוק כמו שהשתתפתי בה אי פעם. לבריטיש סייקלינג מגיע קרדיט ענק על תמיכת הענף הזה של הספורט. 

אני מאמין שרכיבה על אופניים טובה למישהו שחי עם RA כי מלבד התרסקות, (שאני לא ממליץ) היא נטולת פגיעה במפרקים ועוזרת לשלוט במשקל ובמיוחד משפרת את תחושת הרווחה שלי. אני ממליץ לכולכם לרכב על אופניים! אני מקווה שהסיפור הקצר הזה של חיי עם RA מראה שאכן יש חיים דומם שאפשר ליהנות מהם לאחר אבחון המחלה העלולה להחליש. הערתי כמה פעמים שאולי אני מזדקן, אבל כל עוד אני רוכב, אני לא אהיה זקן!  

קרדיט רב מגיע לכל כך הרבה אנשים: ראשית, אשתי אניקה על אהבתה, האכפתיות והתמיכה שלה מעל ומעבר לתפקיד, גרי אוריילי, נוירוכירורג בהאל. חבריי ובני משפחתי שנתנו תמיכה רבה בשנים האחרונות, כמו כן, כמובן, הודות לצוות הרפואי הרב אשר עבורם אני מקווה שלא הייתי נטל גדול מדי בשנים האחרונות! אני עכשיו פרש מהעבודה בגלל הפציעות שלי אבל לא בגלל מחלה שגרונית.  

חיי סובבים כעת סביב אשתי, משפחתי והספורט שלי. השנה ביוני השגתי את המקום החמישי באליפות הלאומית ברכיבה על אופניים, משהו שלא יכולתי לחלום עליו כששכבתי בבית חולים במשך מספר חודשים במהלך 2012 עד 2013! רכיבה על אופניים העשירה את חיי כמו שאף ספורט אחר לא יכול היה לעשות.  

יש דברים שאתה אף פעם לא מתגבר עליהם, אתה פשוט צריך לעבור. אני ממליץ בחום לרכוב על אופניים לכל מי שסובל מדלקת מפרקים שגרונית אבל מציע לך לדלג על החלק המתרסק!