האומן
אימוג'ן אליוט סובלת מכאבי פרקים מאז שהייתה בת 15 ואובחנה עם RA בגיל 17. הכאב ביד ימין שלה הפך כל כך חמור עד שזה מנע ממנה לצייר רוב הזמן, אז אימוג'ן יצרה סגנון באמצעות ידה השמאלית שעכשיו להפוך לסגנון שלה. כעת היא לוקחת עמלות ומוכרת כרטיסי ברכה עם האמנות שלה.
בגיל 15 התעוררתי בוקר אחד וגיליתי שהרגליים שלי נתפסו. הדרך היחידה שיכולתי לתאר את זה באותה תקופה הייתה שהם הרגישו שבורים. תוך כמה ימים הידיים שלי ננעלו. הרופאים הניחו את זה לכאבי גדילה אבל אמא שלי המשיכה ובסופו של דבר אובחנתי בגיל 17 עם דלקת מפרקים שגרונית. למדתי אומנות במכללה באותו זמן והייתי הרוס. מאז גיל שמונה כל מה שאי פעם רציתי להיות אמן.
במשך שנתיים חייתי עם כאבים תמידיים בידיים.
לפעמים הכאב היה כל כך חזק שלא יכולתי אפילו להתלבש בעצמי. ההליכה הייתה כל כך כואבת שהמצאתי דרך ללכת מבחוץ על כפות רגליי כמעט באיזון כדי להעלות את הכאב. חייתי על משככי כאבים עד שהיועצת הראומטולוגית התחילה אותי עם מתוטרקסט. אמי ביקשה דיקור סיני שהיה לי כל שישה שבועות כדי להקל על הכאב באופן טבעי.
זו, עבורי, הייתה הצורה הטובה ביותר של הקלה בכאב, אבל היא הייתה יקרה. כשהמינון שלי של מתוטרקסט גדל, נעשיתי חרדה ומבולבלת, אחת מתופעות הלוואי של התרופה. אבל הדבר הטוב בזה הוא שמנע מהעצמות שלי להתעוות. בשנת 2009 עברתי לצ'לטנהאם כדי ללמוד לתואר ראשון באיור באוניברסיטת גלוסטרשייר.
ידעתי שזה הולך להיות קשה אבל לא יכולתי לוותר על החלום שלי. בשנה הראשונה הייתי חולה מאוד מכיוון שהמערכת החיסונית שלי הייתה נמוכה, תופעת לוואי נוספת של מתוטרקסט.
לפעמים הייתה לי התלקחות קיצונית בכפות הידיים והרגליים ונאלצתי להפסיד שיעור אבל הייתי נחושה ודחפתי את עצמי להשלים את הקורס שלוש שנים. הכאב ביד ימין מנע ממני לצייר רוב הזמן אבל אז התחלתי לשרבט ביד שמאל.
יצרתי סגנון באמצעות יד שמאל שלי שהפך כעת לסגנון שלי. בספטמבר הייתה לי תערוכת יחיד ראשונה בגלריה מקומית ועבודתי הוצגה במשך חודש. אני ממשיך לקחת עמלות ולמכור את כרטיסי הברכה שלי. בכל חודש אני עדיין פונה לבית חולים לבדיקות דם וממשיכה לקחת את המתוטרקסט שלי, אבל אני לא אתן לזה לעכב אותי מהחלום שלי.
חורף 2012 מאת אימוג'ן אליוט