רכיבה על סוסים ו-RA

אני רוכב סוסים נלהב מילדות, מתחרה באופן קבוע, מגדל פוני ומאמן אותם. כשאובחנתי עם דלקת מפרקים שגרונית בשנת 2006, אני חושב שהמילים המדויקות שלי ליועץ שלי היו "אני אוותר על הכל מלבד רכיבה על סוסים" 

אני מודה שבימים הראשונים ההם רכבתי רק על הפוני המבוגר שלי, שידעתי שישמור עליי לא משנה מה. 

לקח לי זמן מה לקבל את התרופות שלי בצורה נכונה, אז הקיץ הראשון היה קצת מסובך, אבל הצלחתי להמשיך לרכוב. הופניתי גם למרפאה בעיסוק מצוינת, למרות שהייתי קצת בריונית בכל הנוגע להגנה על המפרקים! בכל מקרה, היא החלה לעצב סד כדי להגן על הידיים שלי בזמן הרכיבה. הסד המקורי היה מפלסטיק, אבל הוא היה מגושם מדי ולא חזק מספיק, אז בעזרת תכשיטן מקומי וקצת ניסוי וטעייה יצרנו סד כסף, בו השתמשתי באופן קבוע עד לאחרונה. התמזל מזלי לפגוש מהנדס שעובד עם סיבי פחמן בבריטניה, והתחלנו לדבר על דלקת המפרקים השגרונית שלי ועל הסדים שאני משתמש בהם, ואמרתי בצחוק "מה שאני צריך זה סד מסיבי פחמן". הסד הכסוף שלי נלקח כתבנית, הוא נסרק וצולם מכל זווית אפשרית כדי לייצר את המידות הממוחשבות הנדרשות. אב טיפוס מפלסטיק נוצר עבורי כדי לנסות, ולאחר שינוי קל נוצר סד מסיבי פחמן. הוא קל מאוד, לא מגושם בכלל, אבל חזק מאוד. אני בר מזל שהם ייצרו את הסד שלי כניסיון כדי להוכיח שהתהליך אפשרי. 
 
המרפא בעיסוק שלי גם נתן לי הרבה תרגילי חיתוך אצבעות לעשות, חלקם בעזרת שפכטל וחלקם לא. את כל התרגילים אפשר לעשות בזמן מנוחה בערב וחלקם אפשר לעשות בכל רגע פנוי במהלך היום, כמו הליכה עם האצבעות. אם מישהו שלא ידע שיש לי דלקת מפרקים שגרונית היה מסתכל על הידיים שלי, הוא לעולם לא היה מאמין שיש לי משהו לא בסדר בכלל. אני בטוח שזה בזכות הגישה החיובית והתרגילים. 
 
אני משתמש במספר גאדג'טים כדי לעזור לי בבית כמו פותחני צנצנות ופותחן בקבוקים. הגאדג'ט הכי טוב שיש לי הוא פותחן צנצנות ובקבוקים שמתאים מתחת לארון המטבח שלי, אפשר להניח כל דבר עם מכסה הברגה ופשוט לסובב אותו. 
 
באותו קיץ ראשון נבחרתי לייצג את מועדון הרכיבה שלי בדרסאז' והייתי בר מזל מספיק כדי להעפיל לאליפות המדינה, שם ניצחנו. 
 
עכשיו אני חוזר לרכוב כל יום בקיץ ושלושה או ארבעה ימים בשבוע במהלך החורף. אני עובד במשרה חלקית בתעשיית התוכנה ועוזר בחוות הכבשים של הוריי, וגם חזרתי לאמן את הפונים הצעירים שגידלתי בעצמי. 
 
העפלתי לאליפות מועדוני הרכיבה הלאומית בכל שנה מאז שאובחנתי כחולה דלקת מפרקים שגרונית, עם פונים שונים, והגעתי למקום בכל פעם, ולרוב אנחנו חוזרים הביתה עם לפחות ניצחון אחד. אני גם מתחרה באופן קבוע בתחרויות דרסאז' בריטיות והתחרתי בגמרים האזוריים. כמו כן העפלתי אחת מהפוניות הצעירות שלי לגמר ארצי למתחילים שם היא דורגה. 
 
כשהאובחנתי לראשונה הרגשתי מאוד לא טוב רוב הזמן, וכתוצאה מכך החלטתי לצמצם את שעות העבודה שלי למשרה חלקית. צעד מסוכן באותה תקופה מכיוון שהחברה שלי ביצעה פיטורים עקב האקלים הכלכלי והתפקיד שבו הייתי במשרה מלאה מאוד. ניהלתי דיון עם המנהל הכללי שלי ויצאתי לחופשה בלי לדעת אם יש לי עבודה לחזור אליה. למרבה המזל, החברה הסכימה להצעתי, שינתה את התפקיד שלי וצמצמה את שעות העבודה שלי לשלושה ימים בשבוע. בשנה שעברה החלטתי שאני בריא מספיק כדי לעבוד ארבעה ימים בשבוע, וזה מה שאני עדיין עושה. למעשה, אני בריא מספיק כדי לעבוד חמישה ימים בשבוע, אני פשוט בוחר שלא! 
 
כן, אני צריך לשמור על קצב תנועה ולקבל את העובדה שאני צריך לנוח ביום שאחרי תחרות, אבל בסך הכל אני פעיל עכשיו כמו שהייתי לפני שאובחנתי עם דלקת מפרקים שגרונית. 

אביב 2012 מאת דון ויר