נלקח מתוך: מגזין NRAS, סתיו 2012
להלן מקרה אמיתי בו טיפלה עדיש
ג'ו סובל מדלקת מפרקים ניוונית מוקדמת בירך שמאל עם פגיעה בפמורו-אצטבולרי.
הוא סבור שתנאי זה עולה כדי נכות כמשמעותה בחוק השוויון 2010. ג'ו מועסק כיום כמאמן אישי בגימנסיה "הכל אודות הבריאות" ("המעסיק שלו") ועבד איתם ב-10 השנים האחרונות.
ג'ו אובחן עם דלקת מפרקים ניוונית מוקדמת של מפרק הירך עם פגיעה בפמורו-אצטבולרי לפני 3 שנים. הוא מרגיש שמעסיקו קיבל יחס פחות טוב בגלל מוגבלותו, בניגוד לחוק השוויון 2010. ג'ו הודיע בכמה הזדמנויות למעסיקו כי הוא סובל מנכות שבגינה הוא דורש התאמות סבירות שלו. שיטות עבודה.
ג'ו ביקש את ההתאמות הבאות: 1. הפסקות קבועות מהמשמרות שלו כדי שיוכל לנוח כדי להקל על הכאב בירך;
2. הפחתה בשעות שלו אך לא כל כך הפחתה שתמנע ממנו להתפרנס.
הוא רוצה לעבוד 27 שעות שבועיות; 3. התאמה לדפוס המשמרות של מאמנים אישיים כדי לאפשר לו לעבוד בימי שני ושלישי שהם ימיו העמוסים ביותר (כדי שיוכל להמשיך לטפל בלקוחות המרכזיים שלו);
ו -4. שמעסיקו מוותר על בקשתו הבלתי סבירה שג'ו יעבוד בכל סוף שבוע (הזמנים הכי שקטים) כחלק משעות העבודה שלו שכן ג'ו רוצה שיתייחסו אליו באותו אופן כמו עמיתיו הלא מוגבלים שצריכים לעבוד רק סוף שבוע אחד לכל חוֹדֶשׁ.
חוברות עובדים
בעוד שהמעסיק של ג'ו קיבל הודעה על נכותו כבר למעלה מ-3 שנים;
היא נכשלה בהתמדה בביצוע התאמות כלשהן כדי להתאים את מוגבלותו. המנהל של ג'ו פוגע בו באופן קבוע על כך שהוא מפגין את כאבי הירכיים שלו באופן שבו הוא מסתובב לפעמים בחדר הכושר. תפיסת המנהל שלו היא שהליקוי הגופני של ג'ו אינו יוצר תדמית חיובית לאולם הספורט ולמאמנים האישיים שלו. הכפיפתו של ג'ו לאפליית מוגבלות הביאה לכך שג'ו נמנע מלעבוד בשעות המופחתות שביקש והייתה לכך השפעה מזיקה על בריאותו הנוכחית שהחריפה את השפעות נכותו.
לפני חודשיים, ג'ו העלה תלונה רשמית מאחר שהוא חש שאין לו ברירה אלא לעשות זאת בנסיבות שבהן התעלמו מכל החששות הקודמים שלו שהועלו בעל פה. המעסיק של ג'ו לא קיבל את תלונתו והכחיש כל אחריות לאפליה. עם זאת, המעסיק של ג'ו הסכים לצמצם את שעות העבודה שלו ל-20 שעות שבועיות (ללא גמישות או התאמה כדי לאפשר לו לעבוד מעבר לכך במקרה הצורך), וביקש שיעבוד בזמנים הכי שקטים בכל סוף שבוע ולמנוע אותו. מעבודה בשעות העמוסות ביותר בימי שני ושלישי. הוא גם הורשה לעשות הפסקה של 10 דקות כאשר הוא חש כאב בתנאי שיאשר את ההפסקה עם מנהלו כדי שהמנהל שלו יהיה מודע למקום הימצאו. המעסיק של ג'ו רוצה לשנות את תנאי העסקתו ותנאי העסקתו של ג'ו כדי לשקף את שעות העבודה החדשות שלו (20 שעות שבועיות) וימי העבודה כדי לכלול עבודה בכל סוף שבוע.
לג'ו נאמר שהוא יעמוד בפני "הליכים" אם לא יקבל את התנאים המגוונים המוצעים. ג'ו סבור כי מעסיקו לא מסר סיבה טובה לכך שלא הסכים לבצע את ההתאמות שביקש וכי ההתאמות המוצעות שהוא מוכן לבצע אינן סבירות בנסיבות העניין.
ג'ו מודע לכך שצוותים חדשים מתגייסים או מתבקשים לכסות את ימי שני ושלישי (למעסיק שלו יש כבר את המספר המרבי של מאמנים אישיים מכיוון שהוא מאפשר לעובדים ללא מוגבלות לעבוד בימים שני ושלישי במקומו). ג'ו הלך לראות עורך דין לקבלת ייעוץ משפטי כדי לראות אם יש לו תביעות עבודה פוטנציאליות נגד המעסיק שלו.
הודע לו שחוק השוויון 2010 מחייב מעסיקים לבצע התאמות סבירות לעובדים שיש להם מוגבלות. כמו כן, שאין להתייחס פחות לעובדים עם מוגבלות בגלל מוגבלות. במקרה של ג'ו, מעסיקו לא סיפק סיבות עסקיות כלשהן מדוע הוא לא יכול לאפשר לג'ו לעבוד 27 שעות בשבוע וביום שני ו/או שלישי. המעסיק של ג'ו לא ביקש חוות דעת רפואית ממטפל בבריאות תעסוקתית לגבי מוגבלותו ומה ההתאמות המומלצות שניתן לבצע. בכל הנסיבות, לפיכך, המעסיק של ג'ו לא הצליח לבצע התאמות סבירות. בנוסף לכך, המעסיק של ג'ו העניק לו יחס פחות נוח בכך שהתעקש שהוא יעבוד בזמנים השקטים ביותר בכל סוף שבוע (כאשר עמיתיו שלא סבלו ממוגבלות לא היו צריכים לעבוד בכל סוף שבוע) ובכך שהתעקש שיפנה למנהלו. אישור לפני יציאה להפסקות, בנסיבות בהן ידעה שג'ו הוטרד על ידו ושלא תמיד ניתן יהיה להשיג סמכות כזו. בנוסף לתביעה בגין אפליה על רקע מוגבלות, ג'ו יכול גם לתבוע קורבנות במסגרת חוק השוויון 2010 מכיוון שהוא נתון ליחס פחות נוח נוסף מכיוון שהגיש תלונה (על ידי העלאת תלונתו) על אפליה על רקע מוגבלות, שכן מעסיקו איים שיעשה יעמוד בפני 'הליכים' אם אינו מקבל את השינוי המוצע לתנאי העסקתו ותנאי העסקתו.
לג'ו הומלץ כי אם יגיש תביעה בבית הדין לעבודה בגין אפליה בנכות, הוא יהיה זכאי לפיצויים בגין פגיעתו ברגשות, אובדן הכנסתו העתידי (אם יתפטר ויעזוב את הגימנסיה) ואולי פגיעה אישית שנגרמה לו עקב החמרה במצבו כתוצאה מאי התמודדות של מעסיקו עם מוגבלותו.
עוד הוסבר לג'ו שבית הדין לעבודה ימליץ על התאמות סבירות להמשך העסקתו (אם לא יעזוב). בראיון עם עורך הדין שלו, ג'ו היה מודאג מהעלויות הכרוכות בהגשת תביעה לבית הדין לעבודה.
אולם כאשר עורך דינו דן עמו בעניין, התברר כי יש לו ביטוח הוצאות משפט שיממן סיוע משפטי. ג'ו הופתע מאוד שהוא לא הבין שיש לו כיסוי כזה במדיניות הבית והתכולה שלו. עורך דינו של ג'ו סייע לו להגיש בקשה למבטחים שלו לקבלת מימון ולאחר מכן הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בשמו. חוק מעסיקים
חוק השוויון 2010 הוא החוק האוסר על יחס בלתי הוגן ומסייע להשיג שוויון הזדמנויות במקום העבודה ובחברה רחבה יותר.
למידע נוסף ולהורדת פרסומים בקר בכתובת: www.homeoffice.gov.uk/equalities/equality-act